כשאומרים נרקסיזם הכוונה היא לאדם מרוכז בעצמו, שמתקשה לקחת בחשבון ולהיות אמפתי לקרובים אליו. לרוב זה לא נובע מרוע אלא מכך שהצרכים האישיים של הנרקסיסט נחווים אצלו בעצמה כל כך חזקה, שהוא לא שם לב ולא מתעניין בסובבים אותו.
כך, מאפיינים של אישיות נרקסיסטית נמצאים אצל כולנו, ניתן להמחיש את המושג דרך סקאלה שנעה בין 0 – שם אין מאפיינים נרקסיסטיים בכלל, האדם ערני, מתחשב, מכיל וקשוב לסובבים אותו, ועד 10 – שם האדם מרוכז בעצמו לגמרי, ולא מסוגל לראות מעבר לעצמו ולצרכים הפרטיים שלו. כמובן שבמציאות אף אחד לא נמצא בצד הקיצוני, ולכולנו יש רגעים כאלה ורגעים כאלה. נהוג לומר, שמידה מסויימת של נרקסיסטיות היא גם בריאה – אנחנו צריכים לחשוב גם על עצמנו ולפעמים גם להיות מרוכזים בעצמנו. אבל, וכאן האבל הגדול, אנשים שנוטים לקצה הנרקסיסטי פעמים רבות גורמים לסבל רב למי שקרוב אליהם.
מי שנוטה להתחבר לאישיות הנרקסיסטית – נקרא "אמפת' ". האמפת' הוא אדם שיודע להתאים את עצמו, נוטה להתחשב ולשים את עצמו ואת צרכיו בעדיפות נמוכה, נוטה לתת מעצמו לסובבים אותו.
גם הנרקסיסט וגם האמפת' צמחו מתוך אותה הביצה – לשניהם לא היתה סביבה הורית מיטיבה, לא היה הורה שיראה אותם במובן של לתת הכרה לצרכים שלהם או תוקף לרצונות שלהם. שניהם היו בלתי נראים אך כל אחד הגיב לסיטואציה באופן שונה: הנרקסיסט למד להילחם על מה שהוא רוצה וצריך – לקחת את מה שהוא רוצה בלי לחכות שמישהו יראה אותו ויתן לו, כי מתוך ההישרדות שלו הוא הבין שיהיה לו את מה שהוא צריך ורוצה רק אם הוא יקח לעצמו בלי להתחשב בסביבה. האמפת', לעומת זאת, למד מתוך ההישרדות להתחשב, לשים את צרכיו בצד, ולתת מעצמו לאחרים כדי להרגיש רצוי ואהוב.
הריקוד של שני הטיפוסים הוא ריקוד לא קל. שניהם סובלים, כל אחד בדרכו. הנרקסיסט אומנם לוקח בגסות את מה שהוא רוצה, אבל יש לזה מחיר. האמפת' מרגיש את חוסר הרגישות
שלו כלפיו וצובר תרעומת, וכך גם הנרקסיסט לא מקבל מהאמפת' רק תשומת לב נעימה וטובה אלא שהיחסים הופכים לרוויים במתח וכעסים.
בקצוות, כשמדובר באנשים שהם עם מאפיינים נרקסיסטים בולטים (קוראים לזה "פגיעות נרקסיסטית" עמוקה), ניתן לראות מצבי קיצון שבהם יש אפילו אלימות של הצד הנרקסיסטי כלפי האמפת'. ברגע שהנרקסיסט לא מקבל את מבוקשו הכעס והעלבון הם כל כך קשים שיכולים להביא אותו לידי התנהגות אלימה – במילים או במעשים. לדוגמה בזוגיות: אם הפרטנר הנרקסיסט (או הפרטנרית הנרקסיסטית) לא קיבל מבת הזוג שלו שיתוף פעולה והסכמה למשהו שרצה, למשל לאינטרקציה מינית – הוא כל כך נפגע, ורואה רק את הצורך שלו שלא קיבל מענה. הוא לא חושב באותו הרגע על זה שאולי הצד השני עייף או טרוד, העלבון העמוק שלו גורם לנרקסיסט להעליב את הפרטנר/ית במילים דוקרות (לדוגמה, "את פריג'ידית") או לפגוע בהתנהגות אלימה כלשהי (לזרוק חפץ). הצד הנרקסיסטי בזוגיות יכול להיות הגבר או האישה, בשני המקרים הצד הנרקסיסטי יהיה זה שפוגע והצד של האמפת' יהיה זה שסופג.
דוגמה נוספת ליחסים קרובים היא בקשר עם הורה נרקסיסט. זהו מצב נוסף של "חוסר נפרדות". אנו נראה הורה שמשתמש בילד וחושב שהילד הוא שלוחה שלו וצריך להתנהג כמו שמצופה ממנו, מבלי להתחשב בהעדפות, ברצונות או בצרכים של הילד. הורה נרקסיסט הופך להורה רעיל. כאשר הילד מאכזב אותו, הוא פוגע בו בלי שום התחשבות מתוך העלבון והפגיעות העמוקה שלו. כך, הילד מוצא את עצמו מקבל חיצי רעל למכביר מההורה שאמור להיטיב איתו.
הטיפול הפרטני בא לסייע לאנשים שנפגעו מקשר שהיה מעורב בו נרקסיסט – לרוב בן זוג או הורה. הנרקסיסט עצמו לעולם כמעט לא יגיע לטיפול מכיוון שאצלו הכל בסדר וזה המאפיין הכי בולט שלו. כל הבעיות הן לעולם של מי שלידו, הוא תמיד מושלם. מי שיגיע לטיפול יהיה האמפת': הצד הרגיש, המתחשב, שלא מבין למה הוא צריך לספוג את כל הרעל שמופנה אליו. בתהליך הטיפולי הדגש הוא על יצירת נפרדות – ככל שיש לנו יותר נפרדות כך אנחנו יכולים להתמודד יותר טוב עם סביבה שמנסה לתמרן אותנו לרצונותיה: אנחנו נביא לידי ביטוי את צרכינו ורצונותינו באופן ברור, ובהדרגה גם נהיה יותר אסרטיביים. כך, ברגע שמול הנרקסיסט עומד אדם אסרטיבי, שיודע לשים לסובבים אותו גבולות, שיודע למה הוא זקוק ומה חשוב לו, במצבים כאלה הנרקסיסט יחווה הרעה חמורה בתנאים שהיה מורגל אליהם, ובהדרגה יתרחק ויצא לשחר לטרף אחר. הנרקסיסט ניזון מרגש האשמה של האמפת' שתמיד חושב שהוא לא מספיק טוב, אך ברגע שהאמפת' כבר לא עומד על המשבצת הזו שבה הוא מרגיש אשם, אז לנרקסיסט כבר אין את הקרקע שהוא רגיל לעמוד עליה והוא מרגיש שהקשר כבר לא מתאים לו כמו בעבר.
היחלצות מקשר עם בן זוג או בת זוג נרקסיסטיים היא לרוב מסע, דרך ארוכה, שבה מתרחשת בשלות פנימית, הדרגתית, שבה מי שלקח את הצד של האמפת' צריך להבין את החלק שלו בריקוד הזה, בקשר הזה (אם מדובר בהורה וילד) או בזוגיות הזו (כשמדובר בבני זוג). הבשלות הפנימית היא תהליך של נפרדות, תהליך שבו אני לומד לשים לב מה חשוב לי? מה הגבולות שלי? כשמדובר בקשר שבין הורה לילד – הילד לומד למצוא את המרחק הנכון מההורה – עד כמה הוא רוצה להיות קרוב. בתהליך כזה השינוי הוא רק בצד אחד, שכן אין לילד אפשרות לשנות את ההורה. כאשר מדובר בקשר זוגי שבו יש לשני הצדדים רצון להמשיך את הקשר – נדרשת עבודה משותפת, ונכונות של הצד הנרקסיסטי למודעות ולשינוי. אפשרות זו אינה רווחת שכן לרוב אנשים שלהם פגיעות נרקסיסטית עמוקה מתקשים לקחת אחריות על התנהגותם ולראות את החסרונות שיש בהם. כאמור, האדם הנרקסיסט לרוב חושב שהוא צודק ותולה את האשם בנסיבות או בבן הזוג. למרות האמור לעיל, במקרים מסוימים, בהם נראה שקיימת אצל הצד הנרקסיסטי נכונות ורצון לשינוי, נוכל יחד, עם ליווי טיפולי, לעזור לבני הזוג להגיע ליחסים ולקשר בריא יותר, שיש בו יותר נפרדות וכבוד אחד לצרכים ולרצונות של השני.
