"פצעי הילדות" הם המטען הרגשי שאנחנו סוחבים איתנו מחוויות הילדות הכואבות שנצרבו בתוכנו מתוך היחסים הקרובים במשפחה, בעיקר עם ההורים. היכולת להרגיש אהוב נגזרת מהאופן שבו הייתי, או לא הייתי, אהוב כילד, בתוך המשפחה שלי ועל ידי ההורים שלי. תשומת הלב והיחס שהייתי רגיל לקבל, גם אם היו גרועים באופן מסוים, הופכים ברבות הימים לדבר מוכר, לתחושה מוכרת, כך שבפרשנות הפנימית והלא מודעת, כאשר אני מייצר דפוסים דומים, נוצרת אצלי תחושה שאני אהוב, כי זו הדרך המוכרת שבה חוויתי קרבה.
לעתים פצעי הילדות הכואבים מובילים אותנו לכך שאנחנו נתאמץ ונשקיע הרבה מאוד אנרגיה כדי להרגיש אהובים. מתוך כך תנהל אותנו תחושה עמוקה ולא מודעת, שאנחנו לא אהובים סתם ככה, כמו שאנחנו, אלא שאנחנו צריכים להוכיח את עצמנו כדי להיות ראויים ולקבל את האהבה שאנחנו זקוקים לה. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהרבה דרכים בזוגיות. לדוגמה, במחוות שנעשה לצד השני או בצורך שלנו לרצות את הצד השני במידה שדורשת מאמץ רב. כך, החוויה העמוקה שבה בילדות האהבה ניתנה לנו רק "בתנאי", שבה קיבלנו מילה טובה או חמימות רגשית רק אם התנהגנו, עשינו או אמרנו משהו מסוים, מובילה אותנו בבגרות להתנהג באופן דומה בקשרים קרובים ואינטימיים. דוגמה נוספת שצפה לעתים קרובות בזוגיות היא שדווקא בקשר שהוא מאוד קרוב ואינטימי, פצעי הילדות פתאום מתרוממים ו"מנהלים אותנו", ואז אנחנו מרגישים שלצד השני (בן הזוג או בת הזוג) לא באמת אכפת ממני, שהוא לא באמת חושב על טובתי או לא רואה אותי.
כיום, כשאנו בוגרים, יש לנו הזדמנות להתבונן שוב על עצמנו, ולבחון האם הנטייה הזו קיימת אצלנו? ואם כן, להגיד לעצמנו משהו טוב, משהו אוהב, ולאפשר לעצמנו את החוויה המתקנת שאנו זקוקים לה. לאפשר לעצמנו את הזכות לנוח בתוך הקשר הזוגי, את הזכות פשוט להיות בלי להתאמץ – כי מגיע לנו להיות ראויים לאהבה גם ללא מאמץ כלל, רק מעצם היותנו מי שאנו.
הביטוי "השלום מתחיל בתוכי" טומן בחובו את הרעיון שככל שאני יותר אוהב ומקבל את עצמי כך אני אוכל לאהוב ולקבל גם את מי שלצידי. דרך טובה לטפח אהבה עצמית, היא
לתת למילים טובות ומחמאות להיכנס לתוכנו, זאת מכיוון שהנטייה האוטומטית היא בדרך כלל להדוף את המחמאה או המילה הטובה. המטרה היא להרגיל את עצמנו למצב שבו אנו מסוגלים להיות אהובים, להאמין שאנחנו אהובים ומוערכים, להאמין שיש בנו הרבה טוב שהאחר יכול לאהוב. במסע הזה לעבר אהבה עצמית, אפשר להתמקד בהקשבה למילים טובות שנאמרות לנו, לנשום עמוק בזמן שאנו שומעים אותן, ולהרגיש את התחושה שמתעוררת בגופנו כשאנו ברגעים האלה. צריך ליצור לחלקים החדשים האלה, של אהבה עצמית, מקום חדש, כי במקרים רבים עדיין אין להם מקום בתוכנו. התרגול הזה יכול להתקיים גם באופן עצמאי, לבד, וגם תוך כדי אינטראקציות חברתיות או זוגיות: לבד – להגיד לעצמי באופן קבוע ולאורך זמן אמירות חיוביות, "להרים" לעצמי (באנגלית זה נקרא Positive Affirmations) ); ועם אחרים – לא להדוף מחמאות ומילים טובות, לאפשר לצד השני לומר מילים טובות ומילות אהבה, ולתת לדברים להיכנס פנימה, להרגיש את המילים בתוך הגוף, לנשום לתוך הנוכחות של המחמאות והמילים הטובות האלה.
היכולת להרגיש אהוב היא חוויה לא טבעית ולא זורמת בקלות למי שחווה בילדות קשרים קרובים שהיו לא בטוחים ולא מיטיבים. חוויות ילדות כאלה משאירות אותנו עם חשדנות בסיסית, עמוקה, שמופיעה ככל שהקשר הופך לקרוב יותר. האפשרות להיות במודעות לפצעי הילדות שלנו, ולהבין כיצד הם משפיעים עלינו, היא משמעותית ומשפיעה על היכולת שלנו להרגיש אהובים ולאהוב חזרה, באופן עקבי ויציב.
בעבודה הטיפולית, האישית והזוגית, אנחנו הופכים את החלקים הפגועים והלא מודעים של הנפש, למודעים יותר. בתהליך הזה פצעי הילדות "מנהלים" אותנו פחות וכך אנו יכולים לראות את המציאות בצורה יותר אובייקטיבית מתוך יכולת לאהוב ולקבל את עצמי ואת מי שלצידי.
