פרידה היא תהליך רגשי פנימי, עמוק וכואב. לרוב הפרידה מקבלת תאריך או נקודה כלשהי בזמן, אבל בפועל היא מתרחשת לאורך תקופה – זמן בו אנו מבשילים לקראתה, וזמן בו אנו מחלימים מהאובדן והכאב שמתלווה אליה.
פרידה מגיעה כשאחד מבני הזוג, או שניהם, מחליטים שהקשר הגיע למיצוי מבחינת הניסיונות לייצר דינמיקה נעימה ומיטיבה, או מרגישים שאין התאמה והפערים גדולים מדיי. זוגיות היא המקום בו אנו אמורים לקבל מענה לצרכים הרגשיים שלנו, גם אם לא באופן מלא, לפחות באופן חלקי. פרידה שמגיעה אחרי תקופה ארוכה שבה הצטבר תסכול רב אצל אחד הצדדים, או שניהם – עוד אכזבה, עוד עלבון, עוד פער בין מה שהייתי רוצה למה שיש בפועל. כך, ככל שהמטען שהצטבר והפער בין הרצוי למצוי יהיו גדולים יותר, ככל שהצרכים הרגשיים שלנו לא קיבלו מענה – כך הפרידה תגיע כשאנחנו יותר בשלים ושלמים איתה.
לעתים נראה דפוס של חזרה, או כמה פרידות וחזרות, של בני הזוג אחד לשני – לעתים זו חזרה שיש בה עמדה שונה כך שהיחסים ישתנו: תהיה יותר הבנה או יותר קבלה אחד של השני, דבר שיוביל לשיפור ביחסים, ולעתים זו חזרה זמנית, מתוך הקושי להיפרד. הקושי להיפרד נובע מהצורך והרצון להיות בקרבה אינטימית, גם כשהיא לא מיטיבה לגמרי. תחושות אלה חזקות מאוד, ובמצבים כאלה אין מנוס אלא לחכות שתהיה בשלות מספקת לפרידה כדי שזו אכן תתרחש.
נשאלת השאלה, למה כל כך קשה לנו להיפרד כשאנחנו יודעים שבן או בת הזוג לא מתאימים לנו והיחסים גורמים לנו עוגמת נפש רבה? למה אנחנו לא קמים והולכים? למה אנחנו כל כך מתקשים לסיים קשר שלא מיטיב איתנו?
התשובה לשאלה זו מערבת היבטים רבים. כשאנו באים מרקע מורכב מבחינה רגשית – כשלא הרגשנו מספיק אהובים ורצויים במשפחה, או שאין לנו הערכה עצמית מספקת, אזי אנחנו עשויים למצוא את עצמנו בסיטואציה של קשר זוגי שמשחזר את העמדה הפנימית שלנו (לדוגמה: שאנחנו לא אהובים מספיק ולא מוערכים מספיק – או משהו בדומה לזה), ומתוך השחזור הכואב הזה, אנחנו מצפים לשינוי, לריפוי, שנקבל על ידי בן או בת הזוג שלנו. כלומר, אם אין לנו הד פנימי לכאב שאנו חווים במציאות – יהיה לנו קל מאוד לעזוב את הקשר הזוגי ולהמשיך הלאה. אבל בפעמים בהם אנו מתקשים לעזוב, זה לרוב נובע מהתקווה שהפעם זה יהיה אחרת, שהפעם יראו אותי, יאהבו אותי ואקבל את הריפוי שאני מייחל לו.
בנוסף, גם כשאנחנו מבינים לגמרי בהיגיון שהקשר לא מיטיב איתנו, לא נכון לנו משום בחינה, עדיין פעמים רבות קיים געגוע לחלקים הטובים שהיו, לאינטימיות שנוצרה למרות כל הקשיים. אף אחד הוא לא רק שלילי, וכשנפרדים יכול להתעורר געגוע לחלקים הנעימים שהיו גם חלק מהקשר, לפחות בתחילתו. התקווה לחוות שוב את הרגעים האלה משפיעה ומעוררת בנו את הכמיהה להיות קרובים. ולפעמים, גם כשאין הרבה דברים טובים – התקווה שלנו שדברים ישתנו היא זו שמהדהדת בראשנו ומקשה עלינו את הפרידה.
בהתמודדות עם פרידה יש כמה מאפיינים נפוצים. הראשון הוא שזוגות נפרדים ו"משחירים" ן"מלכלכים" אחד על השני. מתוך הקושי להיפרד יש נטייה להדגיש את הצדדים השליליים שבאחר כדי להתחזק ולהכיל את הפרידה הכואבת. בהיבט הזה דרך טובה יותר לסיים את הקשר תהיה להתבונן עליו באופן יותר אינטגרטיבי – באופן שרואה גם את החיובי וגם את השלילי, כך שנוכל לצד ההבנה שאין התאמה והדרכים נפרדות גם להוקיר את הטוב שקיבלנו מבן או בת הזוג ולהודות על הרגעים הטובים שחווינו יחד. באופן פרדוקסלי – דווקא כשנאחל לבן או בת הזוג מהם אנו נפרדים מילים טובות, תהיה לכך השפעה מיטיבה עלינו הרבה יותר מאשר במצב ההפוך. בהוואי[1] יש מנהגים וטקס שמייצג את התפיסה הזו בה אנו נגיד לאדם איתו יש לנו קונפליקט ארבעה משפטים: אני אוהב/ת אותך, אני מצטער/ת, תסלח/י לי, אני מודה לך.
היבט נוסף בהתמודדות עם פרידה קשור ליכולת שלנו לתת לעצב מקום – ניסיונות לברוח מהכאב או להסיח את דעתנו מהעצב לא יעלימו אותו, אלא יגרמו לתהליך להתארך. האפשרות להרגיש את הכאב והעצב על מה שהסתיים היא חשובה ומשמעותית, כי ככל שאנחנו נותנים מקום לתחושות שלנו, כך נוכל בהמשך להשתחרר מהן ולהתפנות לדברים אחרים, לחוויות אחרות. התהליך של נתינת מקום לתחושות הקשות הוא זה שעוזר לנו לעבד את החוויה הקשה כך שנוכל לאחר מכן להמשיך הלאה בחיינו.
אז איך נותנים מקום לרגש הכאב, העצב או הכעס ? יש דרכים רבות ומגוונות לאפשר לעצמנו להתחבר לתחושות שלנו: אפשר לכתוב כתיבה חופשית שמתארת את התחושות והמחשבות שלנו, אפשר לשתף מישהו קרוב במה שאנחנו מרגישים, אפשר להקשיב למוזיקה ולהתחבר למילים או למנגינה, להרגיש את העצב והכאב, אפשר לקרוא שירה ולהתחבר רגשית למקומות הכואבים של הכותב, ואפשר גם פשוט להיות עם עצמנו, עם המחשבות שעולות, התחושות, העצב, ופשוט להרגיש את זה ביום יום.
כך, למרות הקושי והכאב שצפים בעצמה רבה בעת פרידה, חשוב לשמור על שגרה ככל האפשר – להמשיך לעבוד, ללמוד, לעשות ספורט, לשמור על תזונה בריאה ולפגוש כמה שיותר אנשים (חברים, בני משפחה) כדי להיות עטופים בתקופה הרגישה הזו, לזכור שאנחנו לא לבד, ויש לנו תמיד מישהו לשתף אותו במה שעובר עלינו.
[1] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%95
