"נפרדות"[1] זה מושג בפסיכולוגיה שמתאר את היכולת של האדם להרגיש נפרד מהאחר. ההתייחסות היא בהקשר של אינטרקציה בין אנשים ומתבטאת ביכולת של כל אחד מהצדדים לחשוב, להתנהג ולפעול, באופן יותר עצמאי ויותר בלתי תלוי. נהוג לדבר על רמת נפרדות שנפרשת על גבי סקאלה – מרמה נמוכה מאוד (סימביוזה) ועד רמה גבוהה מאוד (ריחוק). מתוך תחושה של נפרדות הפרט יכול להיות פחות מושפע ומופעל מהסביבה, מתוך הבנה שהאחר שונה ממנו, בעל רצונות והעדפות משלו, שיכולים להיות דומים או שונים משלו.
בהקשר של זוגיות, לדוגמה, בסיטואציה שבה בן הזוג שלי מציע לי לנסוע לחופשה בחו"ל, בזמן שאני מעדיפה חופשה בארץ: ככל שיש לי יותר נפרדות כך אני אוכל להתייחס לסיטואציה הזו עם יותר מרחב של אפשרויות: אולי אני אוותר ואסע איתו, אולי אני לא אוותר על ההעדפה שלי ואגיד לו שנעשה חופשות נפרדות, או אבחר לעשות שתי חופשות, או לחלק את החופשה לשניים – חצי מהזמן לבד וחצי מהזמן איתו. ככל שאני אוכל לקבל את זה שהוא נפרד ושונה ממני, ולא אגלוש לפרשנות שהוא רוצה חופשה בחו"ל בגלל שהוא פחות אוהב / מעריך / מכבד, כך נוכל להיות בדיאולוג ובהקשבה מבלי לסגת למקום של עלבון או קונפליקט. במצב של רמת נפרדות נמוכה, אם בן הזוג שלי רוצה לנסוע לחופשה בחו"ל ואני מעדיפה חופשה בארץ – אנחנו נריב, נכעס ונעלב אחד מהשני. כל אחד מאיתנו יצפה שהשני יתאים את עצמו אליו מתוך מחשבה שכל אפשרות אחרת לא מכבדת ולא מתחשבת בי מספיק.
מצבים של רמת נפרדות נמוכה מאופיינים בסימביוזה, מצב שבו שני אנשים מתנהגים באופן שלא ברור איפה הגבולות של כל אחד מהם. לדוגמה, בקשר בין אם – תינוק אין נפרדות: האם מרגישה את התינוק וממלאת את צרכיו, וזה טבעי ובריא, אך ככל שהתינוק, ובהמשך הילד, גדלים – ניתן יותר מקום לרצון ולצרכים שלו, גם אם הם שונים מאלו של הוריו, וכך מתפתח תהליך טבעי ובריא של נפרדות, תהליך שבו ההורה מבין שלילד יש את הבחירה שלו, גם כשהוא חושב אחרת. לדוגמה, סיטואציה שבה הילדה מעדיפה לשחק לבד בקוביות וההורים רוצים לשחק יחד איתה במשחק קופסה – מתוך התבוננות על האינטראקציה שתיווצר נוכל ללמוד על מידת הנפרדות שיש להורים, על היכולת שלהם לאפשר לה לפעול באופן עצמאי, גם כשזה נוגד את ההעדפה שלהם.
מצבים אלה של חוסר נפרדות יכולים להיות קשים או מורכבים ובאים לידי ביטוי לרוב בגבולות מטושטשים או בחוסר גבולות. במשפחה לדוגמה, ההורה יכול לנסות להשפיע על הילד, בחוזקה ולעתים אף בכפייה,
לפעול באופן שנכון לדעתו, מבלי להתחשב בצרכי הילד, ברצונותיו או בהעדפותיו. בגילים צעירים יש מידה נכונה וטבעית של הגנה הורית שהילד זקוק לה, אולם, ככל שהילד גדל, וזה בולט במיוחד בגיל ההתבגרות, אם ההורה ממשיך להטיל את כל יהבו והשפעתו בניסיון לכוון את התנהגות ילדו ופעולותיו, באופן שלא תואם את הרצון וההעדפה של הילד, יש בכך מצב שפוגע בילד. לדוגמה, הורים שחרדים מכך שיקרה משהו לבנם או לבתם שיוצאים בערב לבלות עם חברים ולא מאפשרים את החופש שמתבגרים בגיל הזה זקוקים לו, אלא באים בדרישה לא הגיונית, כמו לחזור הביתה בשעת ערב מוקדמת – דבר שאינו מקובל בחברת בני גילו של הילד. הדבר מוביל לכך שהחרדה של ההורים חזקה וגורמת לילד לחוש מחנק. זה מצב שבו להורה אין נפרדות: הוא לא מסוגל להפריד בין החרדה שלו לבין הצורך של ילדו לבלות בחברת בני גילו. כאשר ההורה יהיה מסוגל להבין שאומנם יש לו חרדה, אבל חשוב שיתגבר עליה כי הילד שלו יוצא עם חברים וזה דבר חשוב ונכון לגילו, אזי נאמר שהתפתחה אצל ההורה יכולת לנפרדות.
כאמור, בזוגיות או במשפחה, מצבים של חוסר נפרדות יכולים להוביל להרבה תסכול. צד אחד יכול לחשוב שמה שנכון בעיניו ומה שמתאים לו – יהיה נכון ומתאים גם לאחר. זאת מבלי לשאול ולבדוק. בגלל שאין מודעות גבוהה לכך שהאחר הוא ישות עצמאית עם צרכים ורצונות שונים משלי. מתוך הסימביוזה נדמה שמה שנכון לי, יהיה נכון גם למי שקרוב אליי. גם כאן, ככל שאחד הצדדים יביע צורך בנפרדות, כך יתחיל תהליך של שינוי, לכיוון של ביטוי עצמאי וברור של כל אחד מהצדדים.
דוגמה נוספת למצב של חוסר נפרדות: צד אחד חושב שלאדם הקרוב אליו יש רצון לצאת למסעדה, ואז, בלי לשאול – הוא מזמין להם מקום במסעדה, בעוד שאילו היה שואל היה מגלה שהצד השני מעדיף לעשות משהו אחר, ללכת לסרט או להישאר בבית. כך, במצבים של חוסר נפרדות אין בדיקה ושאלה ביחס למה שהשני רוצה או מעדיף, אלא הנחה ומחשבה – שמה שנכון בעיני יהיה נכון וטוב גם בעיניו. חוסר נפרדות יכול לבוא לידי ביטוי גם בכך שצד אחד יחשוב שהוא יודע בדיוק מה השני חושב, בלי לוודא או לשאול, הוא בטוח בדעתו, וגם כשהשני יאמר לו שהוא חושב אחרת, יהיה לצד הראשון קשה לקבל את זה. זו סיטואציה שבה האחד מתקשה לתפוס את השני כנפרד ממנו, כבעל רצונות מחשבות והעדפות שונים משלו. במצבים כאלה, עולה צורך בפיתוח תהליך של נפרדות כדי להגיע לקשר בוגר ובריא יותר, בו יש מקום לביטוי לכל אחד מהצדדים, כך שכל אחד מהם יוכל להרגיש שרואים אותו ויש מקום למה שהוא רוצה, צריך או מעדיף.
לסיום, כדאי לבדוק איפה אנחנו ממוקמים על הרצף שבין חוסר נפרדות לנפרדות מלאה, ולנסות למצוא את המקום הנכון בשבילנו. חשוב שמצד אחד נוכל לבטא את הרצונות האינדיבידואליים, והצורך לתת מקום לשונות שיש בכל אחד, וביחד עם זאת ניתן מקום לידיעה שבקשר קרוב יש מקום גם למרכיבים של תלות בריאה ווויתורים הדדיים, שמהווים יסוד חשוב בבנייה של קשרים חברתיים.
1 מושגים בפסיכולוגיה עם משמעות דומה הם "מובחנות" או "ספרציה ואינדיבידואציה"
