לעתים הורה מספר שהילד שלו שיקר לו ומתאר עד כמה הוא כעס עליו בגלל זה. אני רוצה להציע נקודת מבט נוספת, שמאפשרת התבוננות רחבה יותר על המעשה של הילד.
ילדים (ומבוגרים) משקרים כשהם מרגישים שלא נוח להם לומר את האמת. כשהם חוששים שאמירת האמת תוביל לתוצאה לא טובה עבורם. לדוגמה, אם אני אגיד את האמת אז יכעסו עליי, לא יאהבו אותי או לא יעריכו אותי. כך, כאשר ההורה כועס כשהוא מגלה שהילד שיקר לו – הוא בעצם מחזק את הנטייה של הילד לשקר שכן הוא מגיב באופן שהילד הכי חושש ממנו. ככל שהילד יותר חושש מתגובת ההורה כך הוא יותר ישקר כדי להימנע מהכעס של ההורה או הסנקציות המאיימות שמתלוות לכך.
הדרך לצאת ממעגל הקסמים הזה היא להבין שהשקר אינו "מעשה רע" שהילד עושה – לא תמיד מדובר בהתנהגות לא מוסרית שהמטרה שלה היא להטעות וליצור מצג שווא. כך, פעמים רבות הילד משקר מתוך המצוקה הרגשית שהוא נתון בה. הצורך של הילד שההורה יאהב אותו ויעריך אותו מאפשר לנו להבין מדוע הוא כל כך רוצה להימנע ממצב שבו ההורה יכעס עליו, עד כדי כך שהוא מוכן לשקר על מנת למנוע את המצב הזה שהוא כה קשה בשבילו.
מצבים קיצוניים שבהם הילד משקר לעתים קרובות ועל דברים פעוטים, משקפים הרגל שהילד מסגל לעצמו – "להסתדר" עם הסובבים אותו כך שלא יכעסו עליו למרות שהוא יעשה דברים אסורים או לא מקובלים. לעתים, ההרגל לשקר הופך לחלק מההתנהגות השגרתית של הילד והוא מתחיל לשקר גם ביחס לדברים טריוויאליים, דברים שאין צורך לשקר לגביהם כי הם חסרי משמעות. נראה שהתנהגויות אלה הן ביטוי לצורך של הילד לחוש שליטה על הסובבים אותו, כך הוא מתמרן את הסובבים אותו להאמין במציאות שהוא מציג להם, גם אם היא לא נכונה.
היבט משמעותי נוסף ביחס לנושא הוא שהשקר מספר לנו את האמת. אם הילד משקר וממציא סיפור שלא היה ולא נברא, הנושא של הסיפור מלמד אותנו מה מעסיק את הילד, מה חשוב לו, מה הוא היה רוצה שנחשוב עליו. לדוגמה: ילד שמספר להוריו שהמורה בכיתה שיבח אותו והוא קיבל ציון גבוה בעבודה כלשהי. כשההורה מגלה שהילד שיקר הוא יכול לכעוס על הילד או לנסות להבין מה עמד ביסוד ההתנהגות שלו: נראה שבמקרה הזה היה חשוב לילד שהוריו יחשבו עליו דברים טובים, להיות מצטיין בעיניהם ולקבל מהם הערכה על היכולות שלו. מכאן ניתן ללמוד שקיים אצל הילד חסך, קיימת אצל הילד תחושת חוסר בהערכה חיובית של ההורים שלו כלפיו.
דוגמה נוספת, ילדה שהיא בת לאמא יחידנית שאימצה אותה בינקותה ולא חוותה מעולם אבא בחייה. האמא מתארת בהתייעצות שהילדה מספרת בכיתה שאבא שלה נסע ועוד מעט יחזור או שאבא שלה גר במקום רחוק. הסיפורים מומצאים ואין להם אחיזה במציאות אבל הם מלמדים שהנושא מעסיק אותה, שחסרה לה דמות של אב שיהיה נוכח וקרוב יותר בחייה. כך, השקר מלמד אותנו מה מעסיק אותה, מה חסר לה ולמה היא זקוקה.
מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב?
נקודת המוצא לשינוי היא ההנחה שהשקר הינו אמצעי שבעזרתו הילד מספר לנו את האמת שלו.
- אם השקר נובע מחשש של הילד מהתגובה שלנו, חושש שלא נכעס ולכן משקר – עלינו כהורים להבין את הקושי שלו ולנסות למתן את תגובת הכעס הספונטנית שלנו כלפיו כאשר הוא משקר. כך הילד יפנים, בתהליך איטי ובהדרגה, שגם כאשר אנו מגלים שהוא שיקר – אנו מגיבים במתינות, והחשש שלו מתגובת הכעס של ההורה כלפיו ילך ויפחת. כך, ככל שהוא יחשוש פחות מההורה כך הוא יהיה מסוגל לומר את האמת, גם כשהיא לא נעימה.
- אם מדובר בחסך של הילד – מתפאר באוזנינו וממציא סיפורים על מנת לקבל הערכה מאיתנו, עלינו להבין שהילד זקוק להערכה שלנו ולתת לו אותה גם בלי קשר להישגים או למעשים אותם הוא "ממציא" כדי לזכות בהערכה החיובית שלנו. מצבים אלו מזמינים אותנו כהורים להתבונן על הילד ולהתמקד בתכונות החיוביות שלו, בצדדים הטובים ובחוזקות שלו, ולשבח אותו עליהם.
- כאשר אנו מבינים שהשקר נובע מרגישות של הילד בנושא מסוים, כמו בדוגמה של הילדה שמספרת על אבא שלה – בעוד שאין לה אבא. השקר מספר לנו שההתמודדות עם החסך הזה קשה לה. בדוגמה של הילדה שאין לה אבא, ניתן להניח שלא נהוג אצלה בבית לדבר על זה, שאין לה שיח פתוח עם אמא שלה על הקושי שהיא מרגישה לנוכח השונות שלה, לנוכח המצב הקיים שבו לרוב הילדים יש אבא בעוד שלה אין.
כך, הדרך להתמודד עם מצב שבו הילד משקר או ממציא סיפורים עוברת דרך ההקשבה שלנו לשקר, וניסיון להבין מה עומד מאחוריו. התגובה המתונה שלנו לרוב תוביל בהדרגה להפחתה של החשש של הילד מהתגובה שלנו. בנוסף, במקרים בהם מדובר בחסך כלשהו או בנושא רגיש אצל הילד – האפשרות לדבר עם הילד באופן עדין ומתחשב על הנושא הרגיש שמעסיק אותו, שמהווה עבורו נושא לא פתור, מביא להקלה מסוימת אצל הילד, ומאפשר לו את העיבוד הרגשי לו הוא זקוק. לעתים, כאשר ההורה חש חוסר אונים ומרגיש שאינו יודע כיצד לגשת לנושא ולשוחח על כך עם ילדו מכיוון שמדובר בנושא רגיש גם אצלו כהורה – במצבים אלו יתכן שההורה זקוק להדרכה או להתערבות של איש מקצוע שיעזור לו ליצור את האפשרות לשיח הזה בינו לבין ילדו.
