זוגיות היא מפגש בין שני אנשים שלכל אחד מהם צרכים שונים, כמיהה שונה, העדפות שונות, ורגישויות שקשורות להיסטוריה האישית של כל אחד מהם.
בעבודה אני מנסה לגשר בין הצדדים, לעזור לכל אחד להבין את הצד השני, את "הפגיעות העמוקה" והעלבונות שנובעים ממנה. "הפגיעות העמוקה" היא זו שמנהלת לנו את התגובות בזוגיות, התגובות שמסלימות לפעמים וגורמות למצב להתדרדר ולהיראות כאילו אין לו תקנה.
מהי "הפגיעות העמוקה" הזו?
לא תמיד נוח להודות בקיומה, אבל הפגיעות שאנו נושאים איתנו, ולרוב גם מנהלת אותנו, גם אחראית למי שאנחנו במובן הטוב של הדברים. הכוונה היא שאם למשל בילדות היו נוקשים מדיי כלפינו, יכול להיות שבבגרותנו ננסה להיות יותר גמישים עם הילדים שלנו, ונצפה מבן הזוג שלנו שיהיה גמיש ולא נוקשה כמו שההורים שלנו (או אחד מהם) היו. וזו תהיה נקודה רגישה אצל האדם.
"הפגיעות העמוקה" מכונה בשפה הרווחת של הטיפול כ"פצעי הילדות", ואלו מחולקים לסוגים שונים. מה שעומד ביסוד כל פצעי הילדות הוא התחושה שלא "ראו" אותי, הכוונה ב"ראו" היא להיבט הרגשי, שלא נתנו מקום או תוקף לחוויה שלי, לרצונות שלי, למי שאני. שלא קיבלתי מהסביבה הקרובה (בדרך כלל אחד ההורים או שניהם), הכרה בערך של עצמי, בערך של הדברים שחשובים לי, שאני רוצה, הכרה בצרכים שלי.
בתהליך הגדילה אין לנו שהות להתעכב ולחשוב על זה שזה חסר לנו (זה=תחושה שרואים אותנו), אנחנו גדלים לתוך החסך הזה והרבה פעמים לא יודעים שיש לנו חסך, אבל זה מורגש. ובהמשך החיים זה גם מתחיל "לנהל אותנו". אנחנו נבחר בני זוג או עיסוק, שיהדהדו לנו את הפצע – כאלה שיזכירו לנו את המקום הכואב, כי זה מקום שזקוק לריפוי, מקום שזקוק לתשומת לב. לדוגמה, אישה שגדלה בבית שבו ההורים הזניחו אותה, תבחר בן זוג שמולו תצוף שוב ושוב התחושה שהוא מזניח אותה. לעתים יש לכך בסיס מציאותי ולעתים לא. אבל התחושה הפנימית העמוקה שהיא מוזנחת, היא חזקה וצרובה בנפש, ואישה זו תבחר לראות במציאות סימנים שיאוששו את ההנחה שלה. אני קוראת לזה ש"אנחנו הולכים בעולם ואוספים ראיות לפי מה שמתאים להנחת המוצא שלנו, לפגיעות הפנימית העמוקה". מצבים אלו מובילים לרוב הקשיים שצפים בזוגיות – נדמה לנו שהשני אומר או עושה משהו שהכי פוגע בנו, בעוד שהוא פועל לגמרי מתוך עולמו הפנימי, לרוב בלי שום כוונה, בטח שלא כוונת זדון לפגוע בנו.
ככה, בפגישה שלי עם בני זוג, אני מנסה לאט לאט לגלות יחד עם כל אחד מהם, מאיפה הוא בא, מה הוא "סוחב" איתו – איזו "פגיעות עמוקה" נוכחת, וכך יש לנו הזדמנות להתבונן מחדש על הסיטואציה ולראות שהמציאות היום היא שונה, ובן הזוג או בת הזוג, באים ממקום אוהב או נייטרלי ולא ממקום של מאבקי כח.
כשאנחנו מסוגלים להכיר ולקבל את "הפגיעות העמוקה" שבתוכנו, ומצליחים לראות את עצמנו עם כל החלקים שיש בנו – החלקים המוצלחים יותר והמוצלחים פחות, לאהוב את עצמנו – עם הפגמים שבנו, יהיה לנו הרבה יותר קל לאהוב ולקבל גם את מי שלידנו, ולחיות יחד באהבה הדדית.
